החלטה בתיק רע"א 2776/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא י. גרוס, והשופטות א. קובו ומ. רובינשטיין), בע"א 2047/01, לפיו התקבל בחלקו ערעור שהגיש המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (השופט שנהב) בתא 1295/96.

2.        בראשית שנת 1995 הזמינה המבקשת שני משלוחים של פסיפס חיפוי קרמי מאת ספק סיני. לצורך עסקה זו הוציא הבנק המשיב עבור המבקשת, ולטובת הספק הסיני, שני מכתבי אשראי, אחד בגין כל משלוח. המכתב הראשון, מיום 17.1.95, על סך 44,224.08$. והמכתב השני, מיום 17.2.95, על סך 43,794.7$. על פי הנחיות המבקשת הותנה פירעון מכתבי האשראי, בין היתר, בהצגת תעודת איכות על ידי הספק הסיני. בפועל הוצגו בפני המשיב שתי תעודות בדיקה, ולא תעודות איכות כנדרש במכתבי האשראי, ובכל אחת מהן אי התאמה מהותית לדרישות שהופיעו במכתבי האשראי. למרות אי התאמה זו, חשבונה של המבקשת אצל המשיב חויב בגין שני מכתבי האשראי ואולם הסחורה הגיעה ארצה פגומה באופן שכמעט ולא ניתן היה לעשות בה שימוש. המבקשת פנתה למשיב בדרישה להחזיר לה את מלוא הסכום בו חויבה אצלו (כ - 88,000$), ולאחר שהמשיב סירב לעשות כן הגישה כנגדו תביעה בבית משפט השלום בהרצליה לפיצוי על נזקיה, כאשר טענתה העיקרית היא כי לאור אי ההתאמה בין הדרישות במכתבי האשראי למסמכים שסופקו על ידי הספק הסיני, אסור היה למשיב לפרוע את מכתבי האשראי ללא קבלת הסכמתה המפורשת של המבקשת.

3.        תביעתה של המבקשת התקבלה בבית משפט השלום ונקבע כי המשיב הפר את חובתו החוזית כלפיה בכל הנוגע לפירעון מכתבי האשראי. עם זאת, ביחס למכתב האשראי השני, נקבע כי המבקשת יכולה היתה להקטין את נזקה שכן מחובתה היה לשים לב לאי התאמה ביחס למכתב הראשון ולהתריע על כך בפני המשיב על מנת לנסות ולמנוע את פירעון המכתב השני. לפיכך, לגבי מכתב האשראי הראשון חוייב המשיב במלוא ערכו, ואילו לגבי מכתב האשראי השני חויב בתשלום מחצית מערכו בלבד. המשיב ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. ערעורו התקבל בחלקו במובן זה שנקבו בו כי גם לגבי מכתב האשראי הראשון יכולה הייתה המבקשת להקטין את נזקה. בית המשפט מצא כי המבקשת המתינה פרק זמן ניכר, גם לאחר שקיבלה את כל המסמכים הדרושים, ולא התריעה בפני המשיב אודות אי ההתאמה ו" השיהוי הממושך מצידה בענין זה הביא לכך שדרכו של המערער לפעול להחזרת הסכומים ששילם נחסמה לחלוטין". התוצאה שנתקבלה היא, איפוא, כי לגבי שני מכתבי האשראי חוייב הבנק בתשלום מחצית ערכם בלבד למבקשת.

4.        בקשת רשות הערעור שלפנינו נוגעת לקביעה זו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי הקביעה כאילו יכולה הייתה להקטין את הנזק גם ביחס למכתב הראשון שגויה מבחינה עובדתית ואינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני בית המשפט. לטענתה,  פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר את ההלכה בדבר היקף חובתו ואחריותו של בנק בעסקאות אשראי דוקומנטרי, בכך שהוא מצמצם במידה רבה את האחריות המוטלת על הבנק ומעביר אותה אל כתפי הלקוח. ענין זה, לדעת המבקשת, מצדיק מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, שכן הסוגיה של חובות המערכת הבנקאית כלפי לקוחותיה הנה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית.

5.        עיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות המבקשת ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף. פסקי הדין של הערכאות הקודמות אינם מעלים שאלה עקרונית הטעונה הכרעה. עניינם ביישום עקרונות נטועים היטב בתחום חובות בנק כלפי לקוח בהקשר לעסקאות של אשראי דוקומנטרי על נסיבות המקרה הזה. השוני בתוצאות פסיקתן של שתי הערכאות אינו נעוץ במחלוקת עקרונית בדבר הכללים החלים על אחריות בנק בבואו לפרוע אשראי דוקומנטרי, אלא בדרך יישומם של כללים אלה. שוני זה אינו מהווה עילה לבירור בערכאה שלישית. גם קביעת בית המשפט באשר להקטנת הנזק על ידי המשיבה הינה קביעה עובדתית מובהקת, המתייחסת לנסיבות מקרה זה, ואין בה דבר החורג מעניינם של הצדדים ומצדיק דיון בפני ערכאה נוספת (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3), 123).

           דין הבקשה להידחות.

           ניתנה היום, כ"ז באייר תשס"ה (5.6.05).

                                                                                 ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: